בעידן זה, כאשר הרפואה המשלימה על ענפיה השונים הפכה לדבר ידוע ומצוי, נפוץ ומקובל במרכזי בריאות ומקומות נופש רבים, קיימת עדיין התייחסות לטיפולי מגע (ובמיוחד טיפולי העיסוי), בקרב מרבית הציבור, כמעוררת קונוטציה של מין – של יחסי מין ו”הרפיה” מינית– ולכן מקומות רבים המספקים שירותי מין בתשלום מכנים עצמם “מכוני עיסוי”. עלינו, המטפלים המקצועיים, לדעת היטב את ההבדל.
אנו יודעים שטיפולי המגע עוזרים להרגיע, לשחרר ממתח, לשחרר מכאבים, לאזן ולקדם. אנו גם יודעים כמה נעימים הם הרבה מהטיפולים במגע. ואנו יודעים שאין קשר ביניהם לבין יחסי מין.
אם כן, מדוע בציבור יש דעה שקושרת טיפולי מגע למין? ומדוע לפעמים קורה שמטפלים מגיעים גם הם לתחושות מיניות ועד כדי הטרדות מיניות? לא נעים, אבל צריך להודות שזה קורה.
ברצוני להעלות רעיונות מדוע הדבר קורה, ואנסה לתת הצעות כיצד לא להיסחף לתוך זה.
בחברה המערבית קיימת הערכה למאמץ, לעבודה, לרווח, להתעשרות. כל אלו הם צרכים או פעילויות שלרוב אינם נחשבים כמהנים. הנאה אינה מוערכת במיוחד בחברה וזה לא נושא שיש להתפאר בו, ומכאן שכדאי להצניעו.
הטיפול במגע, מלבד התועלת הרבה של קידום הבריאות, הוא גם מהנה. ולכן זהו עניין שיש להצניעו ולא לבטאו בפומבי כמו התנהגויות מגע אחרות. למרות שבעידן בו אנו חיים יש שינוי בהתנהגויות המגע בחברה – אנו רואים יותר חיבוקים ומגע בפומבי – עדיין אצל הרבה מאד אנשים הנושא מוגבל למקומות פרטיים. השערתי היא שהקשר שבין מגע מיני לבין טיפולי מגע הוא ששניהם קשורים בהנאה ולכן שניהם ראויים להיעשות בצנעה.
הצורך של האדם במגע הוא צורך חיוני המלווה אותנו מהלידה דרך כל חיינו הבוגרים ועד סופם. מגע נותן לנו בטחון, תמיכה, עידוד וכלים לצמיחה פיסית ונפשית. מגע נעים נותן לנו הרגשה טובה, בטחון והנאה. המגע – מרפא, מעשיר, מזין ומשלים חסכים שאדם נושא מגיל צעיר. אנשים שלא חוו מגע תומך, אוהב ונעים בצעירותם מסיבות שונות: טאבו של דת, חינוך, ערכים חברתיים- נושאים עימם חסכים במגע. לרוב הם אינם מודעים לכך ונזהרים ממגע ומאינטימיות. כאשר הם חווים מגע, מתעוררות בהם תחושות נעימות וראשוניות והם מפרשים זאת כתחושות מיניות. בחברה הדתית, בה יש הגבלות על מגע גם בחיי הנישואין, המצב חריף יותר.
יש ללמד אנשים שתחושות טובות ומהנות הן דבר לגיטימי – מותר לנו לחוות אותן – ומגע הוא בריא ורצוי ולא תמיד שייך למין. כאשר אני מלמדת מטפלים חדשים, אנחנו דנים רבות בנושא המגע, על היבטיו השונים. אני מתייחסת לאינטימיות שנוצרת בטיפול ולמיניות שיכולה להתערב. אני מדריכה כיצד לגשת לטיפול בצורה מקצועית מבחינת הופעה, מבחינת חשיבה ומבחינת האווירה: יש לבוא לטיפול לבושים בלבוש נקי, מקצועי וצנוע (לא חשוף) כדי לא לעורר ציפיות שאינן שייכות לטיפול. כדאי ורצוי לבוא לטיפול עם אהבה, כוונה ותשומת לב למה שעושים. יש לברר לפני הטיפול את הצרכים והמטרות של המטופל ולהסביר את שיטת העבודה. אם המטרות והצרכים של המטופל אינם מתאימים עדיף לדחות את המטופל ולהגיד מראש שמה שהוא מחפש לא נמצא אצלנו.
בתחילת הטיפול על המטפל לצאת מהחדר ולאפשר למטופל להתפשט בפרטיות ולהתכסות בסדין. עליו להנחות את המטופל להישאר לבוש בתחתונים. המטופל מכוסה בסדין במשך כל הטפול, והמטפל חושף בכל פעם את חלק הגוף עליו הוא עובד.
אחרי כל ההכנות- אם במשך הטיפול, שכרוך באינטימיות רבה, מתעוררת מיניות, בין אצל המטפל או המטופל יש לראות שזה קיים. לא להתעלם או להדחיק זאת ויש למנוע את שינוי הגדרת המצב הטיפולי. על המטפל להכיר בכך כשזה קורה אצלו ולדחות זאת באמצעות חשיבה על מהות ומטרות הטיפול, מדיטציה וריכוז. אם מקפידים על מקצועיות הדבר יכול למנוע תביעה משפטית בגין הטרדה.
אם זה קורה למטופל – לא להתעלם. לבדוק האם יש כאן כוונה או בתמימות. להסביר שאין לכך מקום בטיפול זה. אם המטופל לא מקבל זאת וחוזר להתנהגותו יש להפסיק את הטיפול.
נכון, הדבר קשור במבוכה רבה, אך חשוב מאד לשמור על המטפל, על המטופל ועל המקצועיות. עלינו המטפלים להיות מודעים לאינטימיות ולמחשבות הנמצאות בחדר הטיפולים. לדעת מהי מקצועיות ולדעת לשמור על עקרונות הטיפול ועל המקצוע.
בכתיבת המאמר נעזרתי בלימודי במכללת רידמן, (ותודתי נתונה למורתי, הגב’ סאלי רידמן), וכן בספר “כוחו של מגע” מאת פיליס ק. דיוויס. הספר מומלץ ביותר לכל העוסקים במקצועות הטיפול.
